עפ"ת 14676-11-16

תקציר

הכרעת הדין הנדונה נוגעת למקרה של עבירות תעבורה חמורות שבוצעו על ידי אדם המכונה המערער. על גזר דינו הראשוני של בית משפט קמא הוגש ערעור, והשופטת, נאוה בכור, מצאה לנכון בערעור, והחליטה להתערב ולשנות את גזר הדין. השופט אמנם הכיר בחומרת העבירות, שכללו נהיגה ללא רישיון, אך קבע כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספק לסיכויי השיקום של המערער. הגם שהשופט הכיר בהיקף הצר של ההקלה במקרים כאלה, הוא קיבל את טענת המערער כי הרף התחתון של טווח הענישה אינו צריך להיות כרוך במאסר בפועל. תחת זאת, הציע השופט עונש של 12 חודשי מאסר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, בהתקדמותו בשיקום ובצורך בעונש מרתיע. עונש מופחת זה, בניכוי ימי המעצר שנריצו, נועד לאזן בין שיקום להרתעה תוך הימנעות מרחמים מופרזים. החלטת השופט משמרת גם את קביעתו של בית משפט קמא בעניין תקופת הפסילה, וסברה כי הדבר נחוץ לצורך הגנה על הציבור והרתעה אישית. יש לציין כי השופט הדגיש כי עונשיו הקודמים של המערער, לרבות עונשיו בגין עבירות דומות, לא הרתיעו אותו, דבר המצדיק הטלת מאסר בפועל במקרה זה.