בש"פ 5828/23

תקציר

בפני בית המשפט עמדו שתי שאלות עיקריות: האם סעיף 297 לחוק העונשין, המאפשר חילוט סופי לאחר הרשעה בשוחד, כולל במשתמע סמכות להוציא צווי חילוט זמניים, והאם ניתן לתפוס קרן השתלמות הקשורה לתיק שוחד כהכנסות מעבירה. סעיף 297 כולל במפורש סמכות לחילוט סופי בלבד, ללא סמכות טבועה לחילוט זמני, שכן אמצעים זמניים ללא סמכות חקיקתית ברורה פוגעים בזכות הקניין מכוח חזקת החפות. בית המשפט אישר כי פעולה זמנית מחייבת הוראה משפטית מפורשת, תוך דחיית הסתמכותו של המערער על מקרי עבר שפורשו שלא כהלכה או צוטטו מחוץ להקשרם. בתוך כך, סעיפים 32(א) ו-34 לפקודת מס הכנסה מפרטים את התנאים שבהם ניתן לתפוס רכוש, לרבות כראיה או כתוצאה מעבירה. עם זאת, בית המשפט לא מצא קשר בין קרן ההשתלמות לבין עבירת השוחד, שכן מדובר רק בשכר חוקי ובהפרשות מעבידים, ללא ראיות לערבוב כספי שוחד. ניסיונו של המערער להרחיב את היקף התפיסה לפי סעיפים אלה, תוך השוואת שווי כל הכסף לזה הכרוך בעבירה, לא נתמך בדין. הפסיקה דורשת באופן עקבי קשר מוכח בין הרכוש שנתפס לבין העבירה, אמת מידה שהמערער לא עמד בה. עצם קיומה של הצעת חוק המציעה סמכויות תפיסה רחבות יותר לא היה בה די כדי לשנות את פסק הדין. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הערעור, ואישר כי לא סעיף 297 ולא ה-PSDP אישרו חילוט זמני או תפיסת הקרן, ולכן הורה על שחרור קרן ההשתלמות.