ר"ע 192/84

תקציר

במקרה זה עסק בית המשפט העליון בסוגיות סביב פסק דין מקוצר שהגישה חברת אבגד בע"מ נגד סולל בונה בע"מ. פסק הדין הראשוני ניתן משום שסולל בונה לא הגישה בקשה לחופשה כדי להתגונן עד המועד האחרון. בהמשך לכך, ביקשה סולל בונה לבטל את פסק הדין, בטענה שסכום התביעה אינו קבוע, ולכן אינו מתאים לפסק דין מקוצר. הרשם הסכים, ביטל את פסק הדין ובחר בהליך רגיל. החלטה זו אושרה על ידי שופט בית משפט השלום, וערעור נוסף לבית המשפט המחוזי נדחה, מה שגרר ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הבהיר את הצורך בסכום קצוב בפסקי דין מקוצרים לפי תקנה 269(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963. היא הדגישה כי אם חלק כלשהו בתביעה אינו מתאים לפסק דין מקוצר, יש להעביר את התיק כולו להליך רגיל. בנוסף, בית המשפט ציין כי נתבע יכול לבחור אם לפעול לביטול פסק הדין או לערער עליו אם ניתן בהעדרו. עם זאת, בית המשפט מעדיף בקשה למחיקת הכותרת "הליך מקוצר" על פני ערעור, אלא אם כן סוגיה משפטית ברורה מצדיקה זאת. בית המשפט קבע כי אם נתבע סבור לתביעה שאינה מתאימה לפסק דין מקוצר, עליו עדיין להגיש כדי להגן על עצמו. עם זאת, אם הם לא יעשו זאת וטענתם נכונה, לא יהיה צורך ברשות להתגונן. בית המשפט עמד על יכולתו וחובתו להעביר תביעות שאינן מתאימות לפסק דין מקוצר להליכים רגילים. משכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה לאבגד בע"מ לכסות את הוצאות המשפט של סולל בונה.