ת"ק 22219-08-13

תקציר

התובע תובע את הנתבע בגין עיקול חשבונותיו שלא כדין. בית המשפט מוצא כי הנתבעת לא שלחה את דרישות התשלום הנדרשות לכתובתו הידועה של התובע כנדרש בחוק. סמכותו של הנתבע לנקוט בצעדי אכיפה תלויה בכך שהוא ישלח דרישת תשלום בכתב למקום מגוריו או לכתובת העסק של החייב, דבר שלא עשה. לנתבעת גם לקח זמן רב מדי לפתוח בהליכי גבייה לאחר ששלחה את דרישת התשלום הראשונית. עוד קובע בית המשפט כי הנתבע פעל שלא כדין בכך שפתח בהליכי עיקול צד ג'. כתוצאה מכך, מעשיו של הנתבע היו בלתי חוקיים והיוו לשון הרע. בעוד התובע תבע נזקים משמעותיים כתוצאה מהעיקול, טענות אלה לא הוכחו. בית המשפט פוסק לתובע פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין לשון הרע, לצד הוצאות בסך 300 ₪, שישולמו תוך 30 יום. פסק הדין ייכנס לתוקף באופן מיידי, וניתן להגיש ערעור רק ברשות בית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.