בש"א 327/07

תקציר

הבקשה בפני בית המשפט מעלה את השאלה האם על הממונה להיות אחראי לארגון חקירת עדים וחקירתם הנגדית בטרם ניתן יהיה להסתמך על דבריהם בבית המשפט. הנציב מתנגד לבקשה זו, בטענה כי לבית המשפט שיקול דעת להחליט אם הוא מסתפק באמירות שנגבו במהלך חקירה, שכן הוא אינו מחויב לדיני הראיות. השופט מדגיש כי אין לדחות אוטומטית את הבקשה לחקירת עדים, שכן אין פסיקה קודמת התומכת בעמדת המפכ"ל. יתר על כן, השופט מדגיש את חשיבותן של זכויות יסוד לקניין ולעיסוק במקרה זה, ומצביע על כך שמהירות קבלת ההחלטות אינה השיקול הבלעדי. בית המשפט מכיר בכך שהיעדר דיני ראיות מאפשר לכאורה לשני הצדדים להסתמך על ראיות סותרות, ולכן הגישה היעילה היא להתמקד בהגעה מהירה למסקנות נחרצות. לפיכך, די בשביעות רצונו של הממונה מהודעות בכתב, והצגת הודעות אלה קבילה בבית המשפט. עם זאת, השופט ישקול גם בקשות לזימון עדים לחקירה נגדית על סמך תרומתם הפוטנציאלית לשכנוע. כדי לשמור על יעילות, השופט יפעיל שיקול דעת בבחירת העדים ולא יאשר את זימונם של כל העדים המבוקשים. לבסוף, השופט מעודד את המבקשים להגיש רשימה תמציתית של עדים שהם מעוניינים לחקור בחקירה נגדית, בהתחשב בכך שמדובר בהליך אזרחי. החלטה זו נחשבת להחלטת ביניים, המאפשרת למבקשים להגיב בהמשך במידת הצורך.