בש"פ 7587/16

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה משפטי שבו ערער עבריין מין (המערער) על הגבלות שנקבעו לו לפי סעיף 3 לחוק ההתיישנות, המגביל אנשים מלהתגורר או לעבוד בקרבת קורבנותיהם. החוק נועד להגן על נפגעים מפני פגיעה נפשית ומאפשר לבתי המשפט להטיל הגבלות במידת הצורך. יש לאזן בין מניעת נזק נפשי לנפגע לבין הימנעות מפגיעה בעבריין המין. במקרה דנן, ביקשה בתו של המערער (המבקשת) הגבלות אלה, מחשש שייגרם לה נזק נפשי אם אביה יחזור להתגורר בקריה בקריית ארבע. בית המשפט מצא ראיות מספיקות לכך שייגרם למבקש נזק ממשי אם המערער יחזור לאזור וידחה את הטענות בדבר קבילות הראיות וזכויותיו של המערער לחקור עדים בחקירה נגדית. זאת ועוד, ההגבלות הקיימות על המערערת מכוח צו הפיקוח לא מנעו הגבלות נוספות לפי חוק ההתיישנות, שכן הן שירתו תכליות שונות ולא הגנו די הצורך על המבקש. השופט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, והדגיש כי המערער לא הציג סיבה משכנעת להתגורר באזור המוגבל ויכול היה לנהל את חייו במקום אחר. פסק הדין דחה את הערעור והדגיש כי ההגבלות הוטלו למשך שלוש שנים, עם אפשרות להארכה במידת הצורך.