ת"א 48444-12-15

תקציר

פסק הדין דן בסכסוך ביטוחי שבו טען המבוטח, קורן, כי נהג ברכבו בעת שהיה מעורב בתאונה, ואילו המבטחת, איי, טענה כי בנו של קורן הוא הנהג. השופט מצדד באיי, וקובע כי קורן מסר ביודעין פרטים כוזבים בכך שטען כי הוא הנהג בכוונה לקבל תגמולי ביטוח. מסקנה זו מבוססת על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, בדיווחיו הראשונים של קורן לחברת הביטוח ולמשטרה לא הוזכרו כי בנו וכלתו היו ברכב, דבר שהשופט מוצא בלתי סביר ובלתי הגיוני. שנית, מטרת נסיעתו של קורן והתנהגותו לאחר התאונה מעוררות תהיות, שכן לטענתו הסיע את בנו הבוגר וחברתו בשעת לילה מאוחרת, השאיר אותם ברכב שניזוק לאחר התאונה והסתלק מהמקום ללא הטלפון הנייד שלו. שלישית, רישומי הטלפון מראים שיחות בין הטלפונים של קורן ובנו שאינן תואמות את גרסתו של קורן לאירועים. בנוסף, עדותו של עד ראייה תומכת בטענתו של איי כי בנו של קורן היה הנהג. השופט מציין גם את חוסר שיתוף הפעולה של קורן במהלך חקירת חברת הביטוח ומוצא כי מסר עובדות כוזבות ביודעין לצורך קבלת תגמולי ביטוח. כפוליסה נקובה, רק קורן ובת זוגו מכוסים, ומאחר שהשופט לא השתכנע כי קורן נהג, איי אינו חייב בתשלום תביעות ביטוח כלשהן. לפיכך, תביעתו של קורן נגד איי נדחית, וגם טענות צדדים שלישיים המעורבים בתאונה נדחות מאחר והפוליסה אינה מכסה את הנהג. קורן נדרש לשלם את הוצאותיו של איי ואת שכר טרחת עורך הדין, ואילו התובעים בצד ג' משלמים ל-Ai שכר טרחה מופחת.