ה"פ 24981-07-17

תקציר

המבקשת, רינה, ביקשה לרכוש שתי חלקות קרקע סמוכות בראש העין, עליהן נמצאת דירתה (חלקה 213) וחלקה נוספת (חלקה 214) שהייתה חלק מאחזקתה המקורית. מינהל מקרקעי ישראל הסכים למכור את חלקה 213 אך סירב למכור את חלקה 214 ללא הליך מכרזי, שכן היא פוצלה מהחזקה המקורית. רינה טענה כי סירובה של רמ"י מהווה פגיעה בשוויון, בהתייחסה להתנהלות הרשות במכירת קרקעות לשני אנשים נוספים (כהן ואלידומי) בנסיבות דומות. בית המשפט בחן האם ניתנה לרינה הבטחה שלטונית לרכישת שני המגרשים, בהתחשב בדרישות להבטחה כזו ומצא כי רינה לא עמדה בהן. בהמשך התייחסה השופטת להליך הגיור, המאפשר בדרך כלל לדיירים לרכוש את המגרש שעליו בנוי מגוריהם. חריג לכלל זה חל כאשר נרשם בית משותף, אך השופט קבע כי חריג זה אינו חל על עניינה של רינה, שכן רישום חלקתה כבית משותף בוטל. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי סירובה של רשות מקרקעי ישראל למכור את חלקה 214 ללא מכרז אינו מהווה אפליה נגד רינה, שכן קיימים הבדלים משמעותיים בין המקרה שלה לבין זה של כהן ואלידומי. הבדלים אלה נגעו לבסיס החזקה, לגודל הקרקע ולעקרונות הצדק החלוקתי. בסופו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי לרינה אין זכות לרכוש את חלקה 214 בפטור ממכרז ודחתה את תביעתה. רינה חויבה לשלם את הוצאות מינהל מקרקעי ישראל ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.