ת"פ 32029-02-21

תקציר

הנאשם ביצע שתי עבירות רכוש בכלי רכב חונים בתוך תקופה של שבועיים, תוך שימוש בהכנסות למימון צריכת הסמים שלהם. העבירות בוצעו באופן דומה ובקרבה גיאוגרפית קרובה. השופט קבע כי יש לראות בשתי העבירות אירוע אחד. לאחר מכן קבע השופט את העונש ההולם, בהתחשב בערכים החברתיים שהופרו, במדיניות הענישה השלטת ובנסיבות הקשורות לעבירה. הם הבחינו בין גניבת רכב לבין פריצה לכלי רכב חונים, תוך התחשבות בנזק שנגרם, באי הנוחות לבעלים ובשווי הרכוש הגנוב. השופט התייחס גם להתמכרותו של הנאשם לסמים כנסיבה מקילה. בהסתכלות על מקרים דומים קודמים, השופט הסתפק בעונש של שישה חודשי עבודות שירות עד למקסימום של 18 חודשי מאסר לצד עונשים אחרים. השופט קבע גם על תחולתו של עונש מאסר על תנאי קודם של 14 חודשים, וקבע כי הוא נכנס לתוקף עם שחרורו של הנאשם מהכלא, כלומר העבירות הנוכחיות נופלות בתוך תקופת המבחן. לפיכך, היה צורך להפעיל את המאסר על תנאי. בקביעת העונש התחשב השופט בהודאתו של הנאשם, בנסיבות חייו הקשות ובעברו הפלילי העשיר, לצד תהליך השיקום שעבר הנאשם. השופט בחר לחרוג ממתחם הענישה הראוי, מתוך סברה כי מאסר יפגע בשיקומו של הנאשם. במקום זאת, השופט האריך את עונשי המאסר המותנים הקודמים של הנאשם והטיל עליו עיצומים כספיים, מתוך סברה שזו דרך הביניים הראויה. כמו כן חויב הנאשם לשלם פיצויים לנפגעים ולהתחייב כספית. לבסוף, השופט הורה על הפעלת התחייבות כספית קודמת והוציא צו מבחן, המזהיר את הנאשם מפני ההשלכות של אי עמידה. לנאשם נמסר על גזר הדין, שכלל את זכות הערעור.