ה"פ 56/05

תקציר

המבקשים, אגודה שיתופית קיבוצית, ביקשו להקים על אדמתם תחנת דלק, דבר שחייב שינוי ייעוד משימוש חקלאי לשימוש תעשייתי. מינהל מקרקעי ישראל אישר את הבקשה אך דרש תשלום דמי חכירה בשיעור גבוה מהמקובל בעבר. הקיבוץ טען כי חוזה החכירה מזכה אותם בשיעור נמוך יותר, ואילו רמ"י עמד על כך שהחוזה מאפשר לו לקבוע את התשלום על פי כלליו. בית המשפט מצא כי חוזה השכירות לא הבטיח למבקשים תעריף מופחת וכי קביעת רמ"י הייתה סבירה. בנוסף, המבקשים לא עמדו בדרישות להנאה מהוראות מעבר בעקבות פסיקת בג"ץ שביטלה הנחות מסוימות בדמי החכירה של הקרקע. בית המשפט דחה גם את טענות המבקשים כנגד נהלי רשות מקרקעי ישראל להתנגדות לשומת דמי החכירה, וקבע כי הם הוגנים וסבירים. כמו כן, אישר השופט את הנהלים הפנימיים של מינהל מקרקעי ישראל לטיפול בהתנגדויות, שכללו אפשרות לביקורת מנהלית בפני שמאי ממשלתי, וציין כי הם מציעים מנגנון יעיל וזול מבלי לשלול את זכות הערעור החיצונית. משכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה למבקשים לשלם את הוצאות מנהל מקרקעי ישראל ושכר טרחת עורך דין.