ע"פ 10636/03

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למקרה אונס שהגישה אישה מוסלמית נשואה, אשת אחיו של המערער, שעלתה לישראל עם בעלה. המתלוננת טענה כי המערער אנס אותה בשנת 1995 וכפה עליה לקיים עמו יחסי מין במשך חמש שנים. לטענתה, היא לא חשפה את ההתעללות בפני בעלה מחשש לתגובתו האלימה כלפי אחיו, אלא התוודתה בפני חמותה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת ההגנה כי בעלה של המתלוננת לחץ עליה לפברק את הסיפור, וקבע כי אין זה סביר שהיא תשתף פעולה עם בעלה האלים כדי להפליל את אחיו. בית המשפט גם סבר כי אין זה סביר שהמתלוננת תטיל נטל כזה על ילדיה, וכי חמותה תכבד אותה אם תאמין שההאשמה שקרית. בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי סמך על גרסת המתלוננת לאירועים והרשיע את המערערת באונס. הערעור על החלטה זו, שהתבסס על נימוק טכני הנוגע לחתימה על פסק הדין, נדחה על ידי ערכאת הערעור. עוד קבע האחרון כי החלטת בית המשפט המחוזי סבירה, הגיונית ומבוססת על ראיות מהימנות. ערכאת הערעור הסכימה כי התנהגותה של המתלוננת, שריסנה עצמה במשך שנים מבלי לפנות לרשויות, הייתה מובנת בנסיבות העניין ואינה משקפת חוסר מהימנות. באשר לעונש, אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית המשפט המחוזי, ומצא אותה ראויה בהתחשב באופי העבירות. משכך, נדחה הערעור במלואו, והמערער חויב להתחיל לרצות את עונשו, החלטה שהתקבלה פה אחד על ידי ערכאת הערעור.