ע"א 2373/08

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו על ידי הצדדים, יחד עם פסק דינו של בית משפט השלום, המסמכים הרלוונטיים והדין החל. פסק דינו של בית משפט השלום נבדק ביסודיות ונמצא מנומק היטב, מקיף ומבוסס על מסקנות עובדתיות ומשפטיות מדויקות. לא נמצאו טעויות בפסק הדין המצדיקות התערבות של ערכאת ערעור. המחלוקת נסובה סביב פרשנות התקנות המסדירות את חישוב השטחים, ובפרט האם יש לסווג את האזורים שבמחלוקת כ"אזורי שירות". בית המשפט מסכים עם מסקנתו של בית משפט השלום כי הן פרשנות מילולית והן פרשנות תכליתית של התקנות תומכת בסיווגם של שטחים אלה כאזורי שירות. ניתוחו של בית משפט השלום את תקנה 4(א) ותקנה 9 לתקנות חישוב שטח נמצא נכון, והוביל להחלת תקנה 4(ט) על השטחים החיצוניים המקורים בקומות הקרקע של בתי המערערים. תקנה 4(א) מתווה את השיטה לחישוב השטח הכולל המותר לבנייה, ואילו תקנה 9 מבחינה בין שימושים עיקריים לשימושים נלווים בייעוד קרקע. תקנה 4(ט) מתייחסת באופן ספציפי לשטחים מקורים בקומות הכניסה. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של בית משפט השלום לתקנות אלה, המעדיפה את הסיווג הספציפי הקבוע בתקנה 4(ט) על פני ההוראות הכלליות יותר של תקנה 9. גם טענת המערערים כי תקנה 4(ט) חלה רק על בנייני מגורים ולא על מבנים צמודי קרקע, נדחתה אף היא, בהתאם לפרשנותו של בית משפט השלום לתקנות, לרבות תקנה 4(ה). בית המשפט מצא פרשנות זו נכונה ומבוססת על הטקסט הרגולטורי. מבחינת הפרשנות התכליתית, הסכים בית המשפט עם מסקנתו של בית משפט השלום כי סיווג השטחים החיצוניים המכוסים כשטחי שירות מתיישב עם המטרה של מקסום השטחים המותרים לבנייה על פי תכנית המתאר. פירוש זה נחשב נכון והגיוני ולכן נשמר. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי התייחסותו של חוק ההתנתקות לתקנות חישוב שטחים להגדרת שטחי בתים ברי פיצוי תומכת בדרך הפרשנית בה בחר בית משפט השלום, תוך הבטחת עקביות בין החיקוקים הרלוונטיים. גם טענותיהם השונות של המערערים שהועלו בפני בית משפט השלום נשקלו לעומק ונמצאו חסרות שחר, המצדיקות את דחייתן. זאת ועוד, טענה נוספת שהועלתה לראשונה בערעור – הנוגעת לתקנה 13 – נדחתה הן בשל חידושה והן בשל חוסר הצדקתה. גם טענת המערערים כי פרשנותו של בית משפט השלום מהווה הלכה חדשה שאין להחילה רטרואקטיבית עליהם, נדחתה. בית המשפט הכיר בפרשנויות השונות של תקנות חישוב האזור בין הוועדות המקומיות והכיר בתפקידו של בית משפט השלום בפתרון פערים אלה. הוחלה פרשנות נכונה וראויה לתקנות, כפי שנקבעה על ידי בית משפט השלום, תוך ביטול הטענה כי מדובר בחוק חדש. לאור ההערכות דלעיל, הערעור נדחה. המערערים חויבו בכיסוי הוצאותיו ושכר טרחתו של המשיב, בסך 5,000 ₪. פסק הדין היה אמור להימסר לצדדים על ידי המזכירות. החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים ביום 8.1.2009.