ע"ח 29764-10-10

תקציר

הוגש ערעור על החלטתה של השופטת חנה סבג מבית משפט השלום בטבריה, אשר הורתה למערער להעביר את הרישום הפלילי של התובע לסניגורים. הערעור התבסס על הטענה כי שגה בית משפט קמא בכך שאישר את העברת הרישום הפלילי ללא הבחנה בין סוגי הרישומים וכי ההחלטה נוגדת את הוראות סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי וכן את הוראות ההלכה. עוד טען המערער כי ההגנה לא הוכיחה כיצד הרישום הפלילי רלוונטי להגנתו של הנאשם, וכינתה אותו "מסע דיג". מנגד, טען בא כוח המשיבים כי עברו הפלילי של המתלונן רלוונטי להגנתם, וכי יחס המשטרה למתלונן מוטה. לאחר שבחן את הוראות החוק ואת נסיבותיו הספציפיות של המקרה, הגיע השופט למסקנה כי החלטת בית משפט קמא אינה יכולה לעמוד. השופט הדגיש כי אמנם אין לשלול את זכותם של נאשמים לעיין בעברו הפלילי של עד אם המידע רלוונטי להגנתם, אך אין להתייחס לרישום הפלילי כאל מקשה הומוגנית. לפיכך, יש להבחין בין סוגי הרישום הפלילי ולא לחשוף פרטים על מב"דים ו/או תיקים סגורים. השופטת דחתה גם את טענות הסנגורים בדבר ההטיה לכאורה של המשטרה בטיפול במתלונן כספקולטיביות וחסרות ראיות. באיזון בין זכותה של המתלוננת לפרטיות לבין זכותם של הנאשמים למשפט הוגן, קבע השופט כי בית המשפט יעיין בחומר שבמחלוקת. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המקרה - האירוע שהתרחש בתחנת משטרה לעיני שוטרים - סבר השופט כי יש להפחית את הסבירות שהחומר יועיל להגנה. עם זאת, לאחר שבחנה את מרשם המתלוננת, החליטה השופטת כי מן הראוי לשתף את ההגנה בכמה פרטים מהרישום, ובפרט באלה שלא חלפה לגביהם תקופת המחיקה. פרטים אלה נגעו לעבירות אלימות שהיו רלוונטיות לאירוע הנטען. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, כאשר השופט התיר לבחון עבירות ספציפיות שמספרן 6, 7(2), 8, 9, 10, 11 ו-12. ההחלטה התבססה על אופי העבירות, הרלוונטיות שלהן לאירוע הנאשם, חומרתן ומועדי ביצוען. לסיכום, הדגישה השופטת כי מדובר במקרה חריג, וכי העברת כל מידע צריכה להיעשות תוך הקפדה מרבית על מנת להגן על פרטיותם של המעורבים.