ב"ש 196/80

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עוסק בהליכי קבלת אנשים לבתי חולים לחולי נפש לפי סעיפים 6 ו-6א לחוק טיפול בחולי נפש, התשט"ו-1955. סעיף 6 חל כאשר הוגש כתב אישום פלילי, ואילו סעיף 6א מתייחס למצבים שקדמו להגשת כתב אישום, לאחר מעצרו של האדם. בית המשפט מבהיר את התנאים המוקדמים לכל סעיף. במקרה הנוכחי, טעו הערכאות הנמוכות יותר בכך שהורו על אשפוז לפי סעיף 6 כאשר לא הוגש כתב אישום. זאת ועוד, לא קוימו הנהלים המפורטים בסעיף 6א, הכוללים הצגת חוות דעת פסיכיאטרית, הבטחת נוכחות עורך דינו של העצור ואיסור העברה לבית חולים לפני סיום החקירה. בית המשפט קובע כי החלטת בית משפט השלום ואישורה על ידי בית המשפט המחוזי אינן חוקיות. היא קובעת כי דרך הפעולה הראויה הייתה צריכה להיות בחינת מצבו הנפשי של העצור כמפורט בסעיף 6א(ב) ו-(ג). פסק הדין מדגיש את חומרת האשפוז הכפוי ואת הצורך בזהירות מירבית במילוי דרישות החוק. מאחר שאלה לא נענו, הערעור מתקבל, והחלטות הערכאות הנמוכות מתבטלות. גם שחרורו של המערער מאשפוז, שנצטווה על פי ההחלטות הפסולות, הוא חובה.