ע"א 2962/97

תקציר

במקרה זה ערערו המערערים על החלטות ועדת תכנון מקומית בנוגע לפרויקטים של בנייה ביפו העתיקה, בטענה כי אושרו כ"תכניות בניה" ולא כ"תכניות מפורטות", תוך שלילת זכות ההתנגדות לפי חוק התכנון והבניה. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתם בשל שיהוי, חוסר מעמד ואי צירוף גורמים הכרחיים, והציע סעדים חלופיים כמו הגשת בקשה לשינוי תכנית. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי המערערים לא עיכבו באופן בלתי סביר את עתירתם ולא ניתנה להם הזדמנות להתנגד לתכניות המקוריות מאחר שלא היו תושבים באותה עת. צוין, כי לחלק מהמערערים היה אינטרס לגיטימי בעניין ולפיכך מעמד משפטי להתנגד משום שהפרויקטים עלולים להשפיע באופן משמעותי על איכות חייהם וערך הנכס שלהם. בית המשפט העליון קבע כי היה על הערכאה הנמוכה יותר לשקול את זכויותיהם החוקיות של המערערים ואת חוקיות פעולותיה של רשות התכנון, ודחה את הטענות נגד ניקיון העותר בגין אישורי תכניות בעבר. התיק הועבר לדיון מהותי, תוך הדגשת הצורך בשמירה על שלטון החוק בהליכי התכנון ומתן אפשרות למערערים להציג את התנגדותם כראוי. פסק הדין החזיר את זכותם של המערערים להשמיע את טענותיהם, והמשיבים חויבו בהוצאות המשפט של הערעור.