ע"א 5774/95

תקציר

בהליך הערעור והערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים משנת 1985, נתנה השופטת ט' שטרסברג-כהן פסק דין עתיר ניואנסים שהתייחס למספר סוגיות מורכבות. הנפגעת, שנפגעה בתאונה והוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכות לצמיתות, ערערה על הפיצויים שנפסקו על ידי ערכאה נמוכה יותר, וביקשה לכסות את נזקיה במלואם. בית המשפט העריך תחילה את נכותה התפקודית ב-50% ואת שכרה העתידי על משכורת צפויה הגבוהה משכרה לפני התאונה. המערערים חלקו על חישוב זה, וטענו כי הוא נדיב מדי בהשוואה לקביעת המוסד לביטוח לאומי לשיעור נכות של 30%. לאחר בדיקה, בית המשפט לערעורים שינה את חישובי הפסדי ההשתכרות, והציע בסיס שכר ריאלי יותר תוך הכרה בפוטנציאל של הנפגע להתקדם בקריירה. בנוסף, בית המשפט התייחס לשלילת קצבת הניידות שלה, וקבע כי אין זה ראוי לנכות אותה מהפיצויים מאחר שהיא כבר לא קיבלה קצבאות כאלה מהמוסד לביטוח לאומי. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט 50,000 דולר בגין הגבלת ניידות. תיקונים נוספים כללו אישור פיצוי כללי על עזרה בבית, הכרה בסיוע משפחתי בשל פציעתה. עם זאת, טענות בנוגע לעלויות החלפת דירה לא הוכחו שכן הנפגעת המשיכה במגוריה לפני התאונה. לסיכום, בית המשפט לערעורים אישר שינויים בפסק הדין הקודם, כדי להבטיח שהפיצוי ישקף טוב יותר את מצבה, כאשר הצד הזוכה חויב בהוצאות הכרוכות בהתאמות הערעור.