תו"ב 28611-11-19

תקציר

פסק הדין דן בשש טענות של הנתבעים, דוחה את כולן וקובע כי הן חסרות שחר או דורשות בירור נוסף באמצעות הצגת ראיות. ראשית, באשר לתחולתו של תיקון 116 לחוק, קובע השופט כי אין בתיקון כדי למנוע הגשת כתבי אישום נגד הנאשמים לפי סעיפי חוק קודמים או מעודכנים בגין עבירות מתמשכות. השופט דוחה גם את טענת האכיפה הבררנית, וקובע כי המקרים שהובאו על ידי הנאשמים אינם דומים למצבם, וכי טענה כזו צריכה להיות מבוססת בראיות, אותן ניתן להציג במשפט. טענת ההתיישנות של הנתבעים, לפיה תקופת ההתיישנות חלה על עבירת הבנייה, נדחית אף היא, שכן בכתב האישום נטען כי העבירה נמשכה מעבר לתקופת ההתיישנות. השופט רואה בטענה כי החניה אינה משמשת כמחסן טענה עובדתית, שתידון במהלך המשפט. גם טענת הנאשמים כי כתב האישום סותר את מדיניות התובעת נדחית, שכן התובע מציע הסבר לכתב האישום והשופט מוצא כי הוא תואם את המדיניות. לבסוף, השופט קובע כי טענת ה"זוטות", לפיה כתב האישום מתמקד בעבירות קלות, נעדרת שחר, שכן התובע מצדיק את הצורך במשפט על פי הנסיבות הספציפיות. פסק הדין קובע מועדים להצגת ראיות וכל טיעון נוסף שהנאשמים מבקשים להעלות בעקבות כתב אישום מתוקן מטעם התביעה.