ת"א 45339-02-21

תקציר

התובעת, שהגישה תביעה לביטול פסק דין קודם בשל ראיות חדשות, טענה כי מעמדו של הסוכן שלה, חכמת כפושט רגל, פירושו שהוא אינו יכול לייצג אותה. בית המשפט מצא כי ראיה זו אינה חדשה, שכן היא הוזכרה במשפט הקודם והייתה זמינה לכל הצדדים. יתר על כן, משמעותה של ראיה זו בשינוי פסק הדין הקודם הייתה מוטלת בספק. החוק קובע כי משימה מסתיימת בפשיטת רגל של השולח או מיופה הכוח, אך הדבר אינו חל אם ההרשאה מבטיחה את זכותו של מיופה הכוח או של השולח עצמו. במקרה זה, פשיטת הרגל של חכמת לא פסלה את מעמדו כמיופה כוח, שכן התובעת ובעלה היו מודעים לפשיטת הרגל שלו טרם העסקה. גם אם לא, פסק הדין עדיין היה עומד, שכן צד שלישי יכול לראות את המשימה נמשכת אלא אם כן נאמר אחרת. הראיה ה"חדשה" השנייה שהוצגה הייתה הקלטה של שיחה בין שני נתבעים, שהתובעת פירשה כמצביעה על כך שבוצע רק חלק קטן מהתשלום המוסכם. בית המשפט מצא כי ראיה זו אינה חד משמעית ומקוטעת ואינה מצדיקה את ביטול פסק הדין הקודם, מה גם שפסק הדין כבר קבע כי שולמה מלוא התמורה. לפיכך, נדחתה הבקשה לבטל את פסק הדין הקודם על סמך ראיות חדשות. התובע חויב לשלם לנתבעים את שכר טרחת עורכי הדין, שנקבע על 3,000 ש"ח, בשל נסיבות המקרה וחוסר התקדמות מעבר לישיבת קדם משפט אחת.