ע"א 5250/08

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של סעיף 5א(3) לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), העוסק בהתיישנות על הגשת תביעה של קטינים שנפגעו מכך. הסעיף קובע כי אם לא ניתנה לתובע קטין הזדמנות סבירה להגיש תביעה בתוך התקופה שנקבעה, רשאי בית המשפט להאריך את התקופה לתקופה של עד שלוש שנים. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט י' עמית והשופט א' רובינשטיין, קובעת כי המערער לא הוכיח כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה הסטטוטורית. הם מפרשים את המונח "אפשרות סבירה" באופן אובייקטיבי, תוך התחשבות בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. נסיבות אלה, לרבות יכולתו של המערער ליצור קשר עם עורך דין והיתרי הכניסה של הוריו לישראל, הביאו אותם למסקנה כי אין מניעה סבירה להגשת התביעה. אשר על כן, הם דוחים את הערעור ומקיימים את החלטת בית משפט קמא. השופט ח' מלצר, בחוות דעתו החולקת, טוען לפרשנות רחבה יותר של החוק, תוך התמקדות בתפקידה המגונן של מערכת המשפט כלפי קטינים. הוא מדגיש את הצורך בהתיישנות גמישה, המעניקה לבית המשפט שיקול דעת רחב להבחין בין תובעים על פי נסיבותיהם הפרטניות. מלצר י' היה מקבל את הערעור, בקובעו כי היה מקום ליתן למערער הזדמנות להשמיע את תביעתו לגופה, בשל חומרת פגיעותיו והיעדר אינטרסים משכנעים מצד המשיב.