בש"פ 2897/15

תקציר

בית המשפט דן בבקשה למתן רשות ערעור, שבסופו של דבר נדחתה. בית המשפט הסביר כי בקשות מסוג זה נענות בדרך כלל רק אם מדובר בשאלה משפטית משמעותית או אם קיימות נסיבות חריגות. במקרה זה, אף אחד מהתנאים לא התקיים. המבקש העלה שתי שאלות משפטיות הנוגעות למעמדו של תסקיר ככתב אישום ולפרשנות סמכויות הפסילה המינהליות לפי סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בפרשנותו של המבקש, והגיע למסקנה כי סעיף 47(ה) קובע רף מינימום בלבד לפסילה מנהלית של רישיון נהיגה על יסוד יסוד עילה סבירה להגשת כתב אישום. פרשנות זו מתיישבת עם כוונת המחוקק ונמנעת מלהכביד שלא לצורך על מערכת המשפט. בית המשפט התייחס גם לסעיפי חוק סדר הדין הפלילי ותקנותיו, וציין כי שוטר המוציא זימון בגין עבירות תעבורה הוא בעל משקל זהה לכתב אישום ולכן יכול לזרז הליכים ללא חקירה מלאה. בית המשפט ציטט תקדימים התומכים בהליך זה, והסביר כי הוא מפשט את הליך הגשת כתב האישום בעבירות מסוימות. למרות שמיעת טענות המבקש וקיצור תקופת פסילת הרישיון, בית המשפט לא מצא עיוות דין ולכן דחה את הבקשה ביום 30.4.2015.