ע"א 2124/12

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך רשלנות רפואית ואחריות של ד"ר זר, שהיה אחראי על מעקב אחר בריאותה של אישה בהריון בשנת 1994. האם, במהלך הריונה, לא עודכנה ולא נבדקה בהיותה נשאית של תסמונת האיקס השביר, מצב גנטי הגורם לפיגור שכלי. למרות שד"ר זר לא התרשל במילוי הנהלים הרפואיים המקובלים משנת 1994, בית המשפט קבע כי הוא הפר את חובתו לספק גילוי מלא בכך שלא יידע או הציע את האפשרות לבצע בדיקה זו. בית המשפט הדגיש כי למרות היעדר בדיקות שגרתיות לתסמונת האיקס השביר באותה עת, היו קיימות בדיקות פשוטות וזולות שהיו יכולות לזהות את המצב, ובכך לאפשר להורים לקבל החלטות מושכלות. הפרה זו בגילוי פירושה שההורים לא היו מודעים לסיכונים הגנטיים, וכתוצאה מכך נולד ילד עם תסמונת האיקס השביר. משכך, הטיל בית משפט קמא אחריות על ד"ר זר וקופת החולים הנלווית אליה, תוך שהוא מדגיש את חשיבות האוטונומיה של המטופל וקבלת החלטות מושכלת. באשר לנזקים, בית המשפט פסק תחילה פיצוי משמעותי לכיסוי צרכי הטיפול של הילדה לכל החיים והוצאות נוספות הקשורות לנכותה. עם זאת, ערכאת הערעור, תוך אימוץ דוקטרינת "הפסיקה המרה", תיקנה נזקים אלה, תוך שימת דגש על מזונות הורים ועלויות טיפול. פסק הדין הסופי אישר את אחריותו של ד"ר זר אך הפחית את הפיצוי שנפסק, ושיקף את העקרונות המשפטיים הרחבים יותר של החזר הוצאות הוריות שנגרמו עקב מוגבלותו של הילד ולא פיצוי ישיר של הילד.