ת"א 50422-11-15

תקציר

בעלי שתי חלקות קרקע, שלא קיבלו פיצויים לאחר שחלק מרכושם הופקע לטובת הרחבת כביש, תבעו את הוועדה המקומית האחראית על התוכנית ואת המועצה המחוזית. התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי החל מהמטר הראשון של ההפקעה, שכן ההרחבה לא השביחה את יתרת אדמותיהם, ששימשו למטעי זיתים. הנתבעים טענו כי סמכות הפיצוי נתונה לשר הפנים ולשר האוצר, וכי התובעים לא ערערו עליהם, כך שלבית המשפט לא היה שיקול דעת לפסוק פיצויים. השופטים הסכימו וקבעו כי רק השרים יכולים להחליט על פיצוי עבור 40% הראשונים של הקרקע המופקעת. מאחר שהתובעים לא הגישו ערעור לשרים, דחה השופט את התביעה והורה לתובעים לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים, והגיע למסקנה כי התובעים לא הוכיחו עילת תביעה נגד מי מהנתבעים.