ה"פ 494/98

תקציר

המבקשים ביקשו מבית המשפט להצהיר כי הם הבעלים החוקיים של שתי חלקות קרקע, מגרש 17 בגוש 11505 ומגרש 122 בגוש 11509, ולמנות את באי כוחם ככונס נכסים לביצוע העברת המקרקעין על שמם. המבקש התקשר בהסכם מכר לרכישת המקרקעין בשנת 1965, אך המוכר לא מימש את חלקו בהסכם. כמו כן ביצע המוכר מספר עסקאות שהיו סותרות את המכירה למבקש. המשיבים, שהיו בניו של המוכר המקורי, טענו כי יש לדחות את תביעת המבקש מכמה טעמים; כי פסק הדין בתיק קשור קודם היווה השתק, כי התביעה התיישנה, כי חל שיהוי בלתי סביר בהגשת התביעה, וכי המבקש פעל בחוסר תום לב. עוד טענו כי למוכר המנוח הייתה זכות רק ברבע מהחלקות המדוברות בעת חתימת ההסכם, וכי לעסקה שלהם עם המנוח הייתה עדיפות על פני זו של המבקש. בית המשפט פסק לטובת המבקש. בית המשפט קבע, כי פסק הדין הקודם אכן מהווה השתק, וכי תביעת המבקש אינה חסומה על פי חוק, שכן עילת התביעה כנגד המשיבים הנוכחיים קמה בתוך 25 שנים מיום הגשת התביעה. בית המשפט דחה גם את טענת המשיבים כי חל שיהוי בלתי סביר בהגשת התביעה, וקבע כי המבקש לא זנח את תביעתו וכי המשיבים לא נפגעו מהשיהוי. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המבקשת לא פעלה בחוסר תום לב, וכי הסכם המכר תקף. עוד קבע בית המשפט כי עסקת המשיבים עם המוכר המנוח אינה גוברת על ההסכם הקודם של המבקש, שכן המשיבים לא פעלו בתום לב, וכי ממילא המבקשת פעלה במהירות כאשר המקרקעין הועברו לבסוף לידי המוכר. לבסוף, מצא בית המשפט כי המבקש החזיק במקרקעין ממועד חתימת ההסכם, ומינה את בא כוחו של המבקש ככונס נכסים לביצוע העברת המקרקעין על שם המבקש. המשיבים חויבו לשלם למבקש הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.