ת"א 10792-07-10

תקציר

הסוגיה המרכזית של פסק הדין סובבת סביב מחלוקת על שכר טרחה בין עורך דין, התובעת, לבין לקוחה לשעבר, הנתבע. התובעת ייצגה את הנתבעת בסכסוך משפחתי, אך הנתבעת הפסיקה את שירותיה שלושה חודשים לאחר ששכרה אותה. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה פרשנות הסכם שכר הטרחה, שקבע כי התובע יקבל שכר טרחה בסיסי בסך 15,000 דולר, ותוספת של 10% מכל הטבה כספית שקיבל הנתבע מההליך המשפטי. התובעת טענה כי הנתבע חויב לשלם את שכר הטרחה הנוסף גם אם יפסיק את שירותיה, ואילו הנתבע טען כי תשלום זה מותנה בהצלחת הייצוג ובכריתת הסכם מיטיב שלא התקיים בעת סיום ההתקשרות. בית המשפט פירש את הסכם שכר הטרחה כאומר שהתשלום הנוסף אכן מותנה בקבלת הטבה על ידי הנתבע, ולכן הוא לא היה חייב בתשלום האגרות הנוספות עם הפסקת שירותיה של התובעת ללא הסכם כזה. בנוסף, טענה התובעת כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שהפסיקה את שירותיה על מנת להתחמק מתשלום מלוא שכר הטרחה. לטענתה, בעת הפיטורים כבר הוצע לנתבע סכום נכבד בפשרה, ולכן עליו לשלם את שכר הטרחה הנוסף על בסיס סכום זה. בית המשפט דחה טענה זו, לא מצא כל ראיה להצעה קונקרטית כזו, וקבע כי אין די בהצעה לבדה כדי להטיל חבות בשכר טרחה; במקום זאת, יהיה צורך בהסכם. התובעת גם כשלה בטענתה כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, כאשר בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי איבד אמון בייצוגה המשפטי של התובעת והפסיק את שירותיה בעילות אלה, ולא כדי להתחמק מתשלום שכר טרחה. החלטת הנתבע נמצאה כמימוש בתום לב של זכותו לבחור את ייצוגו המשפטי. יתר על כן, בית המשפט ציין כי הנאשם למעשה שילם בסופו של דבר יותר שכר טרחה לעורכי דינו הבאים, מה שסתר את הרעיון שהוא מנסה לחסוך כסף על ידי שינוי הייצוג המשפטי. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנתבע, דחה את תביעת התובע לשכר טרחה נוסף וקבע כי הנתבע לא הפר התחייבויות כלשהן כלפי התובע. השופט גם הורה כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, בהתחשב בהתנהגותו הבלתי הולמת של הנאשם במהלך ההתדיינות, המאופיינת בניסיונות להציג ראיות באופן חשאי ובשפה פוגענית בכתבי הטענות שלו.