עת"מ 36107-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות ובקשות רבות שהגישו אזרחים זרים המבקשים מקלט בישראל, בטענה כי נשקפת סכנה לחייהם במדינות מוצאם. השאלה המשפטית המרכזית היא האם יש להחיל רטרואקטיבית את נוהל המקלט החדש, שהוא לכאורה מחמיר יותר, על בקשות שהוגשו לפני יישומו. שאלה נוספת מתעוררת לגבי מידתיותו וסבירותו של הנוהל החדש. השופט מדגיש את הצורך "להפריד את התבן מן התבן", וסוקר עתירות שעליהן לכאורה אין תוחלת. בעתירות מסוג זה קובע השופט כי יש לדחותן ללא התערבות, שכן הן בסך הכל ניסיונות להרוויח זמן מסיבות כלכליות או אחרות וחסרות ראיות לסכנת חיים. לעותרים אלה לא יינתנו צווי ביניים שימנעו את הוצאתם מהארץ. במקרים בהם נשקפת סכנת חיים לכאורה, גם אם העותר אינו נופל תחת הגדרת הפליט, ממליץ השופט ליתן צווי ביניים ולקבוע מועדי דיון. במקרים גבוליים, בית המשפט ישקול בכובד ראש אם ליתן צווי ביניים, וייטה לעשות כן עד להכרעה בעתירה. השופט מתווה גם את אמות המידה להכרעה במקרים אלה, לרבות לגופה של העתירה, מאזן הנוחות והתנהגות העותר והראיות שהוגשו. בנוסף, השופט מדגיש כי על עורכי הדין לבחור בקפידה תיקים עם מצבים של סכנת חיים אמיתית. במקרה הספציפי הנדון, העתירה נדחית על הסף מחוסר ראיות למסוכנות, והשופט אינו מטיל הוצאות אישיות על עורך הדין, בניגוד למקרים דומים אחרים. ההחלטה נועדה לייעל את התהליך עבור מבקשי מקלט אמיתיים תוך מניעת ניצול לרעה של המערכת.