עמ"נ 29791-10-17

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על החלטת ועדת הערר בעניין הסיווג המוניציפאלי של מקרקעי העוררת. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר כי השטח המדובר אינו "רחוב", שכן הוא אינו לטובת הציבור הרחב, אלא לטובת המבקרים בבניינים הסמוכים. לפיכך, היא קיבלה את מסקנת הוועדה כי יש לסווג את השטח לפי הוראות צו הארנונה למבנים שאינם למגורים. בנוסף, אישר בית המשפט את קביעת הוועדה כי הקרקע אינה "קרקע תפוסה" כפי ששימשה בשילוב עם המבנים הסמוכים. לבסוף, הסכים בית המשפט עם הערכת הוועדה כי המערערת היא המחזיקה העיקרית במקרקעין, חרף אינטרס ההנאה, שכן זיקת ההנאה אינה שוללת את זכויותיו של המערער. אין די באינדיקציה לאינטרס ההנאה כדי לסווג את השטח כרחוב, ואין די בטענות המערערת ובראיות בעניין זה. בית המשפט הדגיש את היקף ההתערבות המצומצם בהחלטות ועדת הערר ובממצאים העובדתיים, ומשכך נדחה הערעור, ונפסקו הוצאות המשיב למערער.