בג"צ 846/93

תקציר

ענייננו במחלוקת על פרשנות חוזי ביטוח בין העותר, ברק, שהיה מנכ"ל רבלון (המשיבה מס' 2), לבין שורה של חברות ביטוח (המשיבות 3, 4 ו-5). חוזים אלה כללו סעיפים הקובעים את העברת הטבות הפוליסה לברק עם סיום העסקתו "מכל סיבה שהיא". לאחר התפטרותו של ברק, טען רבלון כי היה מעורב בפעילות פלילית כמו גניבה והפרת אמונים, מה שגרר בקשה לחסום את תביעותיו לתשלומי הביטוח. בית הדין האזורי לעבודה פסק תחילה לטובת ברק, אך בית הדין הארצי לעבודה הפך החלטה זו וקבע כי הביטוי "מכל סיבה שהיא" אינו חל על נסיבות של התנהגות פלילית הפוגעת במעסיק. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, והדגיש כי פרשנות לשון החוזה צריכה להתחשב בהקשר המשפטי והנורמטיבי הרחב יותר, ולא רק בניסוח המילולי. היא הדגישה כי המטרה העסקית והאובייקטיבית של חוזים כאלה לא צריכה לתמוך בפעולות פליליות הפוגעות במעסיק. למרות הפתיחות הלשונית של הביטוי "מכל סיבה שהיא", בית המשפט פסק נגד טענותיו של ברק למנוע פרשנות שתאפשר הטבות במקרה של עבירות חמורות כמו גניבה. פסק הדין מבהיר כי התחייבויות חוזיות מחויבות לעקרונות של תום לב ולאינטרסים סבירים של שני הצדדים. בסופו של דבר נדחתה העתירה, וברק חויב לכסות את הוצאותיה המשפטיות של רבלון.