עת"מ 18191-07-19

תקציר

העותר, אזרח אתיופי ואזרח שאינו ישראלי, ביקש לקבל תעודת נסיעה ישראלית (טמילית) ואשרת חזרה לישראל לאחר שקיבל רישיון לישיבת ארעי. המשיב, שר הפנים, דחה את בקשות העותר, בנימוק של היעדר נסיבות חריגות ותוך הדגשת האינטרס הציבורי ושיקולי הביטחון. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם החלטת המשיב סבירה, בהתחשב בזכות היסוד של העותר לחופש תנועה. בית המשפט הכיר בחשיבותה של זכות היציאה מהארץ וקבע כי יש להתיר כל מתכונת המאפשרת את יציאתו של העותר, מבלי להתנות זאת בכוונותיו או במטרותיו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הכחשת המשיב את הטמילית לא הייתה בלתי מוצדקת, שכן היא שימשה להגנה על שלמות מסמכי הזיהוי הישראליים ולמניעת שימוש לרעה. עם זאת, הורה בית המשפט למשיב להעמיד דרך חלופית הולמת לעזיבתו של העותר. באשר לבקשה לאשרת חזרה, אישר בית המשפט את החלטת המשיב, בהתחשב בכניסתו הבלתי חוקית של העותר לישראל. בית המשפט דחה גם את בקשתו הכללית של העותר לשנות את הנוהל הרלוונטי, שכן הוא התבסס על הנסיבות הספציפיות של עניינו. בהיעדר נסיבות חריגות, נדחתה העתירה ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.