רע"א 14030-11-20

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטה הנוגעת למימוש מקום מגוריהם של המבקשים. המבקשים לא עמדו במועד הקבוע בחוק להגשת הערעור, ועל בית המשפט היה לקבוע האם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הערעור המאוחר. השופט שקל מספר גורמים בקבלת החלטתם. מחד גיסא, נימוקי המבקשים לשיהוי היו אישיים ולא היוו טעמים מיוחדים כשלעצמם. המבקשים גם לא נקטו צעדים להארכת המועד בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. מנגד, השיהוי היה קצר יחסית, והיו טענות למשא ומתן בין הצדדים, שעלולות להשפיע על ודאות ההליך. בנוסף, השופטת שקלה את השפעת משבר הקורונה ומצאה כי המבקשים פעלו בתום לב. בסופו של דבר פסק השופט לטובת המבקשים, וקיבל את ערעורם המאוחר. הם ביססו זאת על הגישה הליברלית לבקשות הארכה, השיהוי הקצר, ההודעה על הכוונה לערער וזכות הגישה של המבקשים לערכאות. יתר על כן, נחה דעתו של השופט כי סיכויי ההצלחה של המבקשים אינם אפסיים, וכי פוטנציאל אובדן מקום מגוריהם עולה על הנזק שייגרם למשיב אם הבקשה תתקבל. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשיב, שנקבעו על סך 3,000 ₪.