בג"צ 1247/15

תקציר

דעת הרוב של השופט דנציגר והשופטת שוהם קבעה כי יש לדחות את העתירה מלכתחילה משום שדרך הפעולה הראויה היא שהאסיר מרואן ברגותי יגיש את עתירת האסיר במסלול המיועד. לטענתם, החלטת שירות בתי הסוהר נגעה רק לבקשתו של ברגותי להתראיין וכי שירות בתי הסוהר אינו יכול להגביל פרסומים בתקשורת. לכן, התנגדויות להחלטותיהם צריכות להיות מוגשות על ידי האסירים עצמם. אף שייתכנו מקרים חריגים שבהם בג"ץ יחליט לדון בעתירה, מקרה זה לא הציג נסיבות חריגות כאלה, למרות החשיבות הציבורית של הראיון עם ברגותי. זאת ועוד, סירובו של ברגותי להגיש עתירת אסיר משמעותו שלא היה חשש שלא ניתן יהיה לערער על החלטת הרשות בדרך אחרת. הם הגיעו למסקנה כי יש לדחות את העתירה מבלי לרדת לגופו של עניין, ומבלי לפסוק הוצאות למשיב. השופטת ברק-ארז, בהתנגדותה, סברה כי שערי בג"ץ צריכים להישאר פתוחים לכלי תקשורת המבקשים לערער על החלטת שירות בתי הסוהר לסרב להתראיין לאסיר. היא הייתה מורה ל"הארץ" להגיש עתירה מתוקנת כדי שניתן יהיה לדון לגופו של עניין. היא הדגישה כי ההחלטה השפיעה לא רק על האסיר אלא גם על העיתון וקוראיו, ומצדיקה ביקורת שיפוטית. בנוסף, היא ראתה ערך בעידוד עיתונות חוקרת ויוזמת, הכרה בזכותו של צד שלישי לעמוד במקרים בעלי חשיבות חוקתית, וציינה את פוטנציאל הסימטריה במתן אפשרות לעתירות של צדדים שלישיים במקרים מסוימים של אסירים. השופטת ברק-ארז הגיעה למסקנה כי החשש הפוטנציאלי מפני עקיפת דרך המלך אינו צריך להביא לחסימת סמכותו הכללית של בג"ץ, מה גם שנסיבות המקרה לא הצביעו על ניצול לרעה של ההליך המשפטי על ידי "הארץ".