סע"ש 45503-08-21

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, הגיש תביעה לפיצויים כנגד הנתבעת. התביעה התקבלה בחלקה על ידי בית המשפט. ראשית, השופטת הסכימה עם התובעת כי הנתבעת לא הודיעה לעובד על תנאי העסקתו, והורתה לנתבעת לשלם 2,000 ₪ פיצוי בגין כך. שנית, השופטת בחנה את תחולתם של צווי הארכה לגבי העסקתו של התובע. הם הגיעו למסקנה כי צו ההארכה הרלוונטי הוא זה בענף הבנייה, וכי התובע הצליח להוכיח זאת, למרות שהנתבע לא התייחס לכך בכתב ההגנה. שלישית, השופט שקל את תקופת ההעסקה, את שכרו של התובע ואת מתכונת ההעסקה. הם הגיעו למסקנה כי רישומי התעסוקה של שירות התעסוקה מייצגים נאמנה את העסקתו של התובע, וכי טענת התובע כי עבד יותר ימים ממה שדווח לא התקבלה, בשל חוסר ראיות. עוד קבעה השופטת כי דוחות הנוכחות שהציגה הנתבעת לוקים בחוסר אמינות, ולכן נטל ההוכחה בדבר אורך יום העבודה נפל על הנתבעת. השופטת חישבה את זכאותו של התובע ל-3,840 שקל לחודש, כפול 5.75 שנות עבודה. רביעית, הוצאות הנסיעה הנתבעות על ידי התובע לא נפסקו, שכן השופט קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי הוא נשא בהוצאות נסיעה בפועל. חמישית, השופט הסכים עם התובע כי הוא זכאי לדמי הבראה, וחישב את הסכום ל-7,018 ₪, לאחר ניכוי הסכום שכבר שולם על ידי הנתבע. שישית, דמי החגים שתבעה התובעת לא נפסקו, שכן השופטת סברה כי התביעה כללית מדי ולא מפורטת דיה, כנדרש בפסיקה. לבסוף, בחן השופט את נסיבות סיום העסקתו של התובע. הם הגיעו למסקנה כי התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת, ולכן פסקו לתובע 3,356 ₪ פיצויי פיטורים ו-3,840 ₪ דמי הודעה מוקדמת, וכן דחו את תביעת הנתבע לניכוי דמי הודעה מוקדמת. בנוסף, דחתה השופטת את טענות הנתבעת לקיזוז סכומי ההלוואות שניתנו לכאורה לתובע, בשל הימנעותה של הנתבעת מהעלאת הטענה קודם לכן, וכן בשל היעדר ראיות התומכות בתביעתם. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים הנזכרים לעיל, לרבות הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.