בש"פ 5722/22

תקציר

לבית המשפט סמכות לפרש ולהטיל הגבלות על עבריין מין לפי סעיף 3 לחוק ההתיישנות כדי להגן על הנפגע מפני נזק נפשי שנגרם כתוצאה ממפגשים עם הפוגע. יש להגשים את תכלית החוק, כאמור בסעיף 1, והיא להגן על הנפגע מבלי לפגוע יתר על המידה בזכויותיו של הפוגע. בית המשפט הכיר בכך שפרשנות רחבה של סעיף 3(א) נחוצה כדי להשיג את מטרת החוק, מעבר למגבלות מגורים, עבודה או לימודים. גישה זו נתמכה בפסיקות קודמות, שהתייחסו לצו ההגבלה כאל צו הרחקה להגנה על נפגעים. השופט קיבל את טענת המערערים כי החשש ממפגש מקרי עם המשיב עלול לגרום לנזק נפשי. נוכח גודלו הקטן של קיבוץ כברי ומיקומם של בתי המערערים, היו צפויים מפגשים בין המשיב לבין המערערים. השופט קבע כי ההגבלות שקבע בית המשפט המחוזי אינן מספיקות, ומאזן בין הפגיעה הפוטנציאלית במערערים לבין זכויותיו של המשיב. פסק הדין אוסר על המשיב להיכנס לקיבוץ כברי, למעט ביקור הוריו אחת לחודשיים. ביקורים אלה מוגבלים לשעות האור, ועל המשיב להגיע ישירות לבית הוריו, לשהות בו ולעזוב מיד לאחר מכן. הודעה מוקדמת על ביקורים נדרשת שלושה ימים מראש. תוקפו של הצו הוא 24 חודשים, ולאחר מכן ניתן לעיין בו, עם אפשרות להארכה לפי סעיף 3(ד)(1) לחוק ההתיישנות.