ע"ע 39413-01-12

תקציר

שלושת הערעורים הללו נובעים מהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד שלוש קופות חולים ישראליות: מכבי שירותי בריאות, קופת חולים מאוחדת ושירותי בריאות כללית. בתביעה נטען כי הקרנות נקטו אפליה אסורה בכך שגבו השתתפות עצמית נמוכה יותר עבור שירותי חירום באזורים חרדיים. התובעים, חברי קופות החולים הללו, טענו כי פרקטיקה זו מנוגדת להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי למניעת אפליה. קופות החולים הכחישו את הטענות ופעלו לדחיית הטענות. בית הדין האזורי דחה את בקשות הכספים לסילוק על הסף וקיבל חלקית את בקשת התובעים לגילוי מסמכים. הקרנות ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, שביטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר והחזיר את התיק לדיון בסוגיות הסף. אלה כללו האם הכספים מחויבים לחוק התובענות הייצוגיות ולחוק הגנת הצרכן, והאם לתובעים הייתה עילת תביעה אישית. בית המשפט המחוזי פסק לטובת התובעים בנקודות אלה וקיבל חלקית את בקשתם לגילוי מסמכים. קופות החולים ערערו על החלטות אלה לבית המשפט העליון. עם זאת, התיק נפתר ללא הכרעה מהותית בערעורים, בעקבות הצעה של בית המשפט העליון. הצדדים הסכימו לדחות את התובענה הייצוגית במלואה, והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה. בתמורה, קופות החולים יפצו את התובעים המייצגים ויכסו את שכר טרחת עורך דינם. כעת עמד בפני בית המשפט העליון לקבוע מהו הפיצוי הראוי לתובעים ושכר טרחת עורך דינם, שהצדדים הותירו ללא פתרון. בית המשפט שמע טיעונים משני הצדדים ושקל את חשיבותו הציבורית של התיק, את המאמץ והסיכון שנטלו על עצמם התובעים ואת ההיסטוריה הפרוצדורלית של התביעות. באיזון בין גורמים אלה, קבע בית המשפט כי קופות החולים ישלמו לעורכי הדין של התובעים סך של 60,000 ₪, המתחלקים שווה בשווה בין שלוש הקופות, וכל קופה תשלם לתובעים המייצגים 30,000 ₪. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום, אחרת היו כרוכים בהפרשי הצמדה וריבית. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום כ"ח אדר תשע"ג (10.3.13).