ע"א 1068/05

תקציר

במקרה של תאונת רכיבה בחווה חקלאית בתחום השיפוט של עיריית ירושלים, נגרם למשיב, עמרם מימוני, נזק נוירולוגי חמור לאחר שנפל מסוס. בית משפט קמא קבע כי מדריך הרכיבה ובעל הקרקע אחראים במשותף ל-75% מהנזקים, ועיריית ירושלים אחראית ל-25%. בית המשפט המחוזי מצא רשלנות, בשל הפרת חובה בגין אי אספקת קסדות או אמצעי בטיחות, ובגין הקצאת סוסה חמת מזג לרוכב חסר ניסיון. למרות הטענות כי השימוש בקסדה אינו סטנדרטי או נדרש על פי חוק, בית המשפט אישר כי רשלנות נקבעת על פי סטנדרט נורמטיבי של התנהגות סבירה, ולא על פי נורמות חברתיות. הבעלים, נחום, לא נטל כל אחריות שכן מפעיל החווה היה בנו; עם זאת, מסמכים הראו את שליטתו בקרקע, והוא לא הצליח למנוע סיכונים, ובכך הפר את חובת הזהירות. עיריית ירושלים הפרה גם את חובתה בכך שלא פיקחה כראוי על החווה, שהייתה ללא רישיון עסק והיוותה סכנה בטיחותית. למרות המודעות לפעילות הבלתי חוקית, העירייה לא הפעילה את סמכויותיה הרגולטוריות. פסק הדין קבע כי על ערים מוטלות חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות למניעת פגיעה בציבור מעסקים ללא רישיון. הערעורים התמקדו בדמי החבות ובסכומי הנזק, כאשר פסק הדין הסופי הפחית את הפיצוי בגין פיזיותרפיה ודחה את פיצויי "שירותי הרווחה". השופטים אישרו את רוב הממצאים המקוריים, והדגישו את האחריות של הרשויות ובעלי הקרקעות לנהל באופן יזום ולמנוע סיכונים צפויים.