ב"ל 3091-12-19

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב עובד שהגיש תביעה נגד מעסיקו בגין פגיעה מקרו-טראומטית בעבודה, ובפרט פגיעה ביכולתו לעבוד. התובע, שעבד במפעל לקלייה ושיווק אגוזים, טען כי עבודתו הפיזית כללה פעולות חוזרות ונשנות שהובילו לנזק. הדיונים התמקדו בשאלה האם התובע ביסס קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הפגיעות במרפקיו. ההיבט המרכזי היה החזרה על פעולותיו, כלומר פריקה, הרמה וקליית אגוזים, עם שינויים קלים במשקולות שהורמו ובמשימות שבוצעו. התנועות לא היו זהות אלא 'זהות במהותן', והתדירות התארכה וחזרה על עצמה לאורך השנים. הן התובע והן העד, מר חמאמה, סיפקו עדויות מהימנות התומכות בטענה, בעוד הנתבע נמנע מלהציג ראיות סותרות. השופטים שוכנעו כי התובע אכן הוכיח תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה, המצדיקה בדיקה נוספת על ידי מומחה. השופטים פירטו את פעולות העבודה הספציפיות ואת תדירותן, שכללו פריקת סחורות, קליית אגוזים במספר שלבים וביצוע משימות תחזוקה שונות. ההחלטה נועדה לברר את התשתית העובדתית לפגיעה בעבודה הנטענת, ובעקבות זאת הורה בית הדין על מינוי מומחה שיעריך את הקשר הסיבתי. הראיות הרפואיות היו אמורות להיות מוגשות בתוך פרק זמן מוגדר, שלאחריו תתקבל החלטה נוספת לגבי התביעה.