תא"מ 29391/08

תקציר

רשות שדות התעופה תבעה את קים ניר שירותי תעופה ואת החברות הקשורות אליה (ביחד "הנתבעת") לפנותן משטחים שתפסו בשדה התעופה הרצליה ולהרוס תוספות שביצעה הנתבעת בשטח שדה התעופה. הנתבעת טענה מנגד כי יש לה זכות להשתמש במקרקעין כרשות או כדייר מוגן וכי יש להתנות כל פינוי בקבלת פיצוי בגין שיפורים שנעשו בקרקע. בית המשפט פסק לטובת רשות שדות התעופה. בית המשפט קבע כי הנתבע אינו דייר מוגן ואין לו זכויות קנייניות במקרקעין. תחת זאת, הנתבע החזיק במקרקעין באישור רשות שדות התעופה, דבר שניתן לבטלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההיתר שניתן לנתבעת אינו בלתי חוזר וניתן לבטלו ללא פיצוי. עם זאת, ההיתר לא בוטל עד שהרשות הגישה את תביעת הפינוי, ולכן הייתה לנתבעת סמכות תקפה להשתמש בקרקע. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבעת אינה ממשיכת דרכה של חברה קודמת, Chemaair, שפעלה בשדה התעופה. כמאייר התקשרה בהסכם פשרה עם הרשות, שהכיר בבעלותה על מבנים מסוימים והפחית את דמי השימוש בקרקע. בית המשפט קבע כי הנתבעת רכשה זכויות מסוימות על פי הסכם זה, דהיינו, הזכות לקבל תשלום עבור המבנים בתום ההתקשרות שלה עם הרשות. זכות זו הייתה ניתנת להמחאה והוקנתה כדין לנתבע. בית המשפט הורה לנתבעת לפנות את השטחים שתפסה בשדה התעופה בתוך 12 חודשים ומינה שמאי מומחה שיעריך את שווי המבנים. בית המשפט קבע כי הנתבעת זכאית לתשלום זה בעת הפינוי, ויש לחשב את הסכום על פי העקרונות שהותוו בהחלטה קודמת של בית המשפט העליון בה היו מעורבות הרשות וחברה נוספת, מרום. בית המשפט סירב להורות על הריסת תוספות בנייה, וקבע כי מדובר בסעד עצמאי מחוץ לתחום שיפוטו. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם את הוצאות המשפט של הרשות ואת שכר טרחת עורך הדין.