ת"א 884/92

תקציר

התובעת, אילנה אורן, תבעה את הנתבעים, בעלי קרקעות בשכונת נווה ים ארסוף, לפיצוי כספי בגין פעילותה בהפשרת אדמותיהם לבנייה. התביעה התבססה על עילה חוזית, בה נטען כי סוכם עם חלק מהנתבעים כי התובעת תקבל שכר טרחה עבור שירותיה המקצועיים. לחילופין, התובעת דרשה תשלום לכל הנתבעים על בסיס עקרון עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט דחה את התביעה החוזית אך קיבל את עילת התביעה החלופית לעשיית עושר. השופטת קבעה כי פעילותה הנמרצת והיעילה של התובעת במשך 14 שנה התגברה על מכשולים רבים והביאה להפשרת הקרקעות לבנייה. למרות שהתובעת לא הייתה אשת מקצוע בתחום זה, עבודתה זכתה להערכה רבה. עוד ציינה השופטת כי התובעת נעזרה בבעלי קרקע נוספים שתרמו מזמנם ומניסיונם, וכי היא נקטה יוזמה אישית לקידום הפרויקט מבלי שמונתה באופן רשמי כמנהלת פרויקט. בעוד התובעת השקיעה אינספור שעות ומשאבים כספיים בפרויקט, היא לא ניהלה רישום הוצאות. בית המשפט דחה את תביעתה של התובעת לקבל 8% משווי החלקות כשכר, ובמקום זאת פסק לה 4% משווי חלקות הנתבעים בעת הפשרת הקרקעות לבנייה, תוך הפחתה של 25% מערך זה, בשל ליקויים מסוימים בעבודתה. השופט הורה לכל נתבע לשלם סכום זה בתוספת מע"מ, 5% עבור הוצאות התובע ו-10% בתוספת מע"מ עבור שכר טרחת עורך דין, עם הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 23.7.90. הנתבעים שתרמו לפרויקט חויבו לשלם מחצית מסכום זה.