ע"ע 1057/01

תקציר

פסק הדין דן בהרכבה של ועדת ערר בעירייה, בעקבות ניסיונות של ראש העיר לפטר עובד שלא צלחו עקב פסיקת בית הדין האזורי. השאלה המרכזית היא האם ועדת הערר, שכל חבריה חברים במועצת העירייה, עומדת בדרישת ההתאמה להרכב ועדת שירות עובדי מדינה. הדיון נסוב סביב התיקון לפקודת העיריות, תשל"ט-1979, שהפריד בין סמכויות מועצת העירייה וראש העירייה, והשפעת הפרדה זו על סמכויות המועצה על מינויים ופיטורים של עובדים. מסקנת פסק הדין היא כי התיקון משנת 1979 לא שינה את סמכויותיה המהותיות של מועצת העירייה, ולפיכך הפסיקות הקודמות בעניין הרכב ועדות הערר נותרו בתוקף. חברי מועצת העירייה הממונים לוועדת הערר הם נציגי המעסיק, ולפיכך ועדת ערר המורכבת מחברי מועצה בלבד נעדרת את האיזון הנדרש בין נציגי הציבור לבין המעסיק. הרכב זה פגום מיסודו ואינו עומד בדרישות חוק הגמלאות ובאופי יחסי העבודה הקיבוציים. כמו כן, העירייה לא מילאה את חובתה להתייעץ עם ארגון העובדים היציג טרם מינוי הוועד, דבר המהווה פגם נוסף. בפסק הדין מודגש כי מועצת העירייה יכלה למנות "נציגי ציבור" לוועדת הערר, גם מקרב מי שאינם חברי מועצה, אך הזדמנות זו הוחמצה. כתוצאה מכך, החלטת ועדת הערר נחשבת בטלה, והעירייה מונחית למנות ועדת ערר חדשה שתעמוד בדרישות בתוך שלושה חודשים. העובד שומר לעצמו את הזכות לערער לוועדה זו שהוקמה כדין, אשר תחליט בערר תוך 45 יום מיום מינויה. עד אז, העובדת זכאית לקבל את מלוא שכרה מרגע החלטת ראש העיר להקדים את פרישתה. בנוסף, העירייה חויבה לשלם את הוצאותיו המשפטיות של העובד ואת שכר טרחת עורך הדין.