ע"ע 1089/04

תקציר

הערעור מתייחס לזכאותה של סייעת להטבות שונות בעקבות צמצום היקף משרתה. המערערת עבדה בשלושה מעסיקים שונים במהלך הקריירה שלה. תחילה עבדה כגננת מחליפה, ובעקבות שינוי מעמדה לגננת קבועה בשנת 1998 צומצמו שעות עבודתה. בית הדין האזורי דחה את תביעתה לפיצוי מוגדל בשל איחור בהגשה, ומשום שלא עבדה במשרה מלאה בתקופת העבודה המופחתת. המערער ערער על החלטה זו. בית המשפט העליון פסק לטובתה של המערערת בעניין צמצום היקף העבודה, בקובעו כי מאחר וסיבת ההפחתה אינה חלה עוד בעקבות שינוי מעמדה, הרי שההפחתה החד-צדדית אינה חוקית. היא הייתה זכאית לפיצוי בגין הפרשי השכר בתקופת שעות העבודה המופחתות, מיוני 1998 ועד חזרתה לעבודה במשרה מלאה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתה לתשלומים נוספים, שכן אלה נועדו לעובדי כפיים, שלא כללו סייעות לגננות. לבסוף, קבע בית הדין כי המערערת זכאית לתשלום בגין הפרשי שכר, אך רק מינואר 1998 ואילך, שכן התביעה לתקופות קודמות נדחתה על פי חוק. בית המשפט אף הפעיל את שיקול דעתו להפחית את שיעור פיצוי הלנה ל-25% בשנה, כדי להימנע מהטלת נטל יתר על המועצה המשיבה. המועצה חויבה לשלם למערער הוצאות משפט.