עת"מ 5007-01-16

תקציר

פסק הדין דוחה שלוש עתירות מנהליות הנוגעות לאישור תוכנית בניין עיר לבניית בית הליבה, מרכז המיועד למטרות חינוך והכשרה המנוהל על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי. התוכנית, המכונה תכנית 11053, מתווה את בנייתו של מבנה בעיר העתיקה בירושלים בסמוך לרחבת הכותל המערבי. העותרים – עמק שווה, אפרים הולצברג ואורי ברשישת, יחד עם עמותת מנחם מנדל חסד – מבקשים לבטל את התוכנית, בטענה שהיא נעדרת אישורים מתאימים, אינה משרתת צורך ממשי, טומנת בחובה סיכונים ביטחוניים ופוגעת בנכסים סמוכים. הם גם מתנגדים להליך האישור, בטענה שהוא היה צריך להתבצע על ידי ועדת תכנון גבוהה יותר. המשיבים – הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, עיריית ירושלים, הקרן למורשת הכותל המערבי ורשות העתיקות – מתנגדים לעתירות בטענה כי התכנית נחוצה, עברה את האישורים הנדרשים ואינה גורמת לנזק בלתי הפיך. עוד הם טוענים כי הליך התכנון התנהל כראוי, כאשר הוועדות הנדרשות דנו בתיק. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות העותרים. היא קובעת כי התכנית היא תכנית סבירה ונקודתית הנגזרת מתכנית מתאר קיימת לאזור, תכנית 2185, ולכן הייתה לוועדות התכנון סמכות לאשר אותה. עוד קובע בית המשפט כי אין צורך בשלב זה בתכנית סטטוטורית מקיפה לרחבת הכותל המערבי וכי מסמך המדיניות שאושר על ידי הוועדות נותן מענה מספק לצרכי האזור. כמו כן, בית המשפט מוצא כי ההליך התכנוני התנהל כראוי וכי הסיכונים הביטחוניים והבטיחותיים נלקחו בחשבון כראוי. באשר לנזק הנטען לנכסים סמוכים, בית המשפט קובע כי ההפרעה הקלה לנוף מאותם נכסים גוברת על התועלת הציבורית של בית הגרעין ואינה מצדיקה את ביטול התוכנית. משכך, דוחה בית המשפט את העתירות ומורה לעותרים לשלם את הוצאות המשיבים, כאשר מר הולצברג והאגודה משלמים 50,000 ₪ כל אחד, ועמק שווה משלם 20,000 ₪, המתחלקים שווה בשווה בין המשיבים. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והשופט מציין את האינטרס הציבורי בתיק תוך הכרה בקיומם של אינטרסים פרטיים.