תפ"ח 1006/09

תקציר

הנאשם במקרה זה הואשם ברצח בכוונה תחילה של המנוח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, שעונשו מאסר עולם חובה. ההגנה היחידה שהעלתה הנאשמת הייתה כי לא הייתה אחראית פלילית למעשה, שכן סבלה מאי שפיות בעת ביצוע העבירה, לפי סעיף 34ח לחוק העונשין. בית המשפט מצא כי הנאשמת לא העלתה ספק סביר באשר לשפיותה. מהראיות עולה כי התנהגותה של הנאשמת טרם הרצח הייתה מורכבת ומחושבת, דבר המצביע על כך שלא הייתה במצב פסיכוטי. התנהגותו והתבטאויותיו של הנאשם עצמו לאחר האירוע תמכו אף הן במסקנה זו. גם הראיות הרפואיות שהוצגו, כולל חוות דעת של כמה פסיכיאטרים, לא תמכו בממצא של פסיכוזה. בנוסף, בית המשפט מצא כי גם אם הנאשמת חוותה אפיזודות פסיכוטיות בעבר, הן היו קשורות לשימוש בסמים ולא ניתן לומר כי השפיעו על מצבה הנפשי בעת ביצוע העבירה. בית המשפט קבע, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשמת לא סבלה ממחלת נפש כלשהי, ולכן סעיף אי השפיות לא חל בעניינה. כתוצאה מכך הרשיע בית המשפט את הנאשם ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. שאלת גזר הדין הושארה לשלב עתידי בהליך המשפטי. פסק הדין התקבל פה אחד.