עב"ל 9026-06-12

תקציר

הערעור מתייחס לתביעתה של אישה, מעתה המערערת, להכרה כידועה בציבור של גבר שנפטר, מעתה המנוח, וכתוצאה מכך לקבל קצבת שאירים מהמשיב, המוסד לביטוח לאומי. המשיב דחה את טענתו הראשונית של המערער בנימוק שהשניים אינם חולקים משק בית. זו הייתה גם מסקנתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, שפירט את המסגרת הנורמטיבית להכרה בידועים בציבור ואת הפסיקה המשפטית החלה על מקרה זה. בית המשפט שמע עדויות של שניים מעדי המערערת, שנמצאו בעיניו אמינות, אך אינן מספיקות כדי לבסס קיומו של משק בית משותף. זאת ועוד, הצהרותיה הרשמיות הקודמות של המערערת הצהירו עליה כרווקה וחיה בגפה, דבר שבית המשפט מצא אמין יותר מתביעתה הנוכחית. המערערת ניסתה להסביר סתירות אלה, אך בית המשפט מצא את הסבריה בלתי משכנעים וייחס חשיבות רבה לדבריה הקודמים. משכך, דחה בית המשפט את התביעה. המערערת ערערה על החלטה זו, וביקשה כי התיק יידון על סמך מסמכי הערעור והטיעונים בעל-פה. ההרכב בחר לאמץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. פסק הדין אישר מחדש את ממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הנמוכה יותר, שהתבססו על הדין החל ועל הראיות שהוצגו. כמו כן, הדגיש הפאנל את חומרת ההצהרות הרשמיות ואת הקושי לקבל הצהרות שונות שנאמרו לצורך הטבות שונות. נוכח העובדה שהמערערת לא הצליחה להצדיק במידה מספקת את הצהרותיה הקודמות, נדחה ערעורה, והיא חויבה בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪.