עב"ל 275/99

תקציר

סובב הפרשה סביב אלמנתו של אוראל סיגלר ז"ל שערערה על החלטת המוסד לביטוח לאומי (המוסד) לעכב את תשלומי קצבת הניידות מבעלה המנוח במהלך תקופה של חמישה חודשים בשנת 1995, עת שהה בחו"ל לצורך טיפול רפואי. המוסד טען כי מכיוון שסיגלר לא דיווח על עזיבתו, הוא אינו זכאי לתשלומים. עם זאת, פסק דינו של בית המשפט צידד במערער. היא הכירה בכך שהסכם הניידות משנת 1995, שהסדיר את תשלומי הפנסיה, אכן קבע כי מקבלי קצבה הנוסעים לחו"ל אינם זכאים להטבות. אולם פסיקת בג"ץ משנת 1997 פירשה את ההסכם כך שמקבלי הקצבה השוהים בחו"ל לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים נחשבים כמי שנמצאים בישראל ולכן זכאים להטבות. פסק דין זה שולב אז בהסכם הניידות עם תחולה רטרואקטיבית מיום פסק הדין. פסק הדין קובע כי פרשנותו של בג"ץ להסכם היא הצהרתית ולכן חלה רטרואקטיבית. לפיכך, סעיף התחולה בהסכם המתוקן אינו יכול לגבור על הזכויות שנקבעו בפרשנות הקודמת. משכך, קבע בית המשפט כי המנוח זכאי לתשלומי פנסיית ניידות בגין התקופה שבמחלוקת, והורה למוסד לפצות את המערער. כמו כן, חויב המוסד לשאת בהוצאות המשפט של המערער, בסך 5,000 ₪ בשווי נוכחי.