ת"א 1245/08

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם ניתן לאכוף צו בית משפט המחייב משיב לשלם חיובים כספיים בגין אחסון והשמדת טובין מפרים באמצעות הליך ביזיון בית המשפט לפי פקודת ביזיון בית המשפט. המבקש, שהגיש את התביעה הראשונית ומילא אחר צו בית המשפט, טען כי יש צורך בהליכי ביזיון בית המשפט כדי לחייב את המשיב לציית לה. עם זאת, השופט קבע כי הליכי ביזיון הם פעולות אכיפה קיצוניות ויש להשתמש בהם במשורה, רק כמוצא אחרון. מאחר שהמבקש כבר שילם את החיובים לרשות המכס כדי להימנע מקנסות והמשיב לא מילא אחר צו בית המשפט, קבע השופט כי פתיחה בהליכי ביזיון אינה ראויה במקרה זה. תחת זאת, הציעה השופטת כי הפנייה של המבקש היא לפתוח בהליכים אזרחיים נפרדים נגד המשיב להשבת הסכומים ששולמו או לנקוט בהליכי הוצאה לפועל, תוך שהיא מציינת כי יש לשקול גם את טענת המשיב כי המבקש יכול היה לבצע את פסק הדין באמצעים אחרים. בסופו של דבר נדחתה הבקשה לביזיון בית המשפט, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות. החלטה זו מדגישה את עקרון הדרך הפחות חמורה, ומצביעה על כך שעל בתי המשפט לבחור במידת האפשר באמצעי ענישה פחותים באכיפת צווים שיפוטיים, במיוחד כאלה הכרוכים בהתחייבויות כספיות.