ע"ש 1516/04

תקציר

המערערת מספקת שירותי אחזקה לבתים משותפים ומנהלת את רכושם המשותף, תוך גביית תשלום מהדיירים המחושב כאחוז מסוים מהוצאות האחזקה בתוספת עלות הוצאות אלה. לשנים 1999-2003 כללה המערערת את מלוא האגרה שגבתה מהדיירים כמחזור חייב במס בדיווחיה התקופתיים לרשויות המס. עם זאת, בשנת 2003 היא הגישה דוחות מתקנים, ופיצלה רטרואקטיבית את המחזור החייב כך שרובו הפך פטור ממע"מ. רשויות המס סירבו לקבל דוחות מתוקנים אלה והוציאו שומות עסקה על סמך הדוחות המקוריים, אך לא אפשרו למערערת לנכות מס תשומות. המערערת התנגדה, אך רשויות המס דחו את ההתנגדויות. לאחר מכן ערער המערער על דחיית ההתנגדות, בטענה לפגמים פרוצדורליים ומהותיים. מבחינה פרוצדורלית טען המערער כי אותו אדם שערך את השומה החליט גם על ההשגה, דבר אסור. בית המשפט מצא כי בעוד שאדם זה סייע בהליך ההתנגדות, אדם אחר קיבל את ההחלטה, ולכן לא נפל פגם פרוצדורלי מהותי. מבחינה מהותית, טענה המערערת כי פעלה כשלוחית של הדיירים, משלמת הוצאות אחזקת בית משותף ולפיכך אין לחייבה במע"מ בגין תשלומים אלה. היא טענה שהיא מספקת ערך מוסף רק בצורת עמלה ויש לחייבה במס רק על סכום זה. בית המשפט בחן את טיב עסקיה של המערערת, ומצא כי היא פעלה כקבלן עצמאי ולא כסוכן. החוזים והתנהלות המערערת מלמדים כי היא נכפתה על השוכרים על ידי היזמים ולא הייתה כפופה לפיקוח השוכרים. בנוסף, המערערת לא עמדה בדרישות להפרדת תשלומי הוצאות מעסקאות החייבות במע"מ. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעורים בעניין חיוב המע"מ. עם זאת, בית המשפט התיר למערערת לנכות מס תשומות שהוכרז בדו"חות המקוריים, וקבע כי מניעת ניכוי זה תגרום עוול. המערער חויב בהוצאות רשויות המס בסך 20,000 ₪.