ת"א 10506-08-20

תקציר

הנתבעת מצווה לפצות את התובע על פי ההסכם החתום בין הצדדים. הנתבעת לא הביאה ראיות לכך שדמי השכירות עבור חודש מרץ 2020 שולמו, ולכן הסכום של 80,000 ₪, בתוספת מע"מ, בגין ארבעה חודשי דמי שכירות שלא שולמו בחודשים מרץ עד יוני 2020, חייב הנתבע לתובע. הנתבעת גם לא הביאה ראיות לכך שנעשה הסכם כלשהו לוותר על דמי השכירות, ודחתה את תביעתה. עם זאת, הנתבעת אינה חבה לתובעת תשלומים נוספים בגין ארנונה, שכן לא הוכח כי התעריפים שנגבו היו שונים ממה שתבעה התובעת. התובעת, לעומת זאת, הציגה ראיות שאינן שנויות במחלוקת בנוגע לחיובי צריכת החשמל והמים בסך 7,578 ₪ ו-3,638 ₪ בהתאמה, אותם על הנתבעת לשלם. נמצא כי הנכס פונה רק ביום 13.8.2020 והפיצוי המוסכם בגין האיחור, בסך 56,774 ₪ בתוספת מע"מ, סביר וישולם על ידי הנתבעת. התובעת לא הביאה ראיות בדבר משך ושווי השימוש שעשתה הנתבעת בחלק נוסף בנכס, דבר שהוביל לדחיית תביעה זו. לבסוף, בית המשפט פוסק לתובע 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כהחזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין.