ת"א 1606-09-07

תקציר

התובעת, עירייה, תבעה שלושה נתבעים לתשלום דמי שימוש נאותים או דמי שכירות בגין הטמנת קווי תקשורת במקרקעין שבשטחה המוניציפלי. הנתבעים הינם בעלי רישיון לפי חוק התקשורת, המקנה להם סמכות להיכנס למקרקעי ציבור לצורך התקנת קווי תקשורת ללא הסכמת בעל הקרקע או המחזיק. החוק נועד לשפר את שירותי התקשורת והתשתיות לתועלת הציבור, ולבעלי הרישיונות ניתנת חסינות, לרבות כניסה לקרקע להתקנה. אין הוראה מפורשת בחוק המחייבת את בעלי הרישיון לשלם דמי שימוש, והיעדרה של הוראה כזו מתפרש כהסדר שלילי מכוון. טענת התובעים כי הם זכאים לדמי שימוש מכוח דיני הקניין, דיני החוזים ודיני עשיית עושר נדחית. ראשית, התובעת לא הצליחה להוכיח זכויות קנייניות במקרקעין הנדונים. שנית, אין יחסים חוזיים בין הצדדים; זכותם של הנתבעים להתקין קווי תקשורת מוקנית על פי דין ואינה דורשת את הסכמת התובע. שלישית, מעשי הנתבעים נעשו על פי זכות חוקית, ולכן דיני עשיית עושר אינם חלים. כמו כן, תביעת התובעת נדחית גם בעילה של התיישנות, שיהוי ואפליה - התובעת לא הגישה תביעות כנגד גופים אחרים המשתמשים אף הם במקרקעין למטרות שונות. לבסוף, תביעת התובע תידחה גם בשל חוסר יכולתם להוכיח את גובה דמי השכירות הראויים. משכך, פסק השופט נגד התובעים ודחה את תביעתם, והורה להם לכסות כל אחד מהוצאות הנתבעים בסך של 30,000 ₪, בסך כולל 90,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית.