ת"א 125/98

תקציר

התובע, משה עזרן, תבע את הנתבע, עדי (2000) תעשיות מתכת בע"מ, מעסיקתו לשעבר, בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה בדצמבר 1996, כאשר ידו הימנית נמחצה על ידי מנוף שהופעל על ידי עובד אחר וגרמה לנכות לצמיתות. הנתבעת הודתה בחבות אך חלקה על מידת נכותו ונזקיו של התובע. בית המשפט מצא את הנתבעת רשלנית בכך שלא סיפקה כללי והנחיות בטיחות, ואפשרה לעובדים בלתי מורשים להפעיל את המנוף. בית המשפט קבע כי פעולת התובע אינה מהווה רשלנות תורמת או סיכון מרצון, וכי הנתבע לא הצליח להפריך את חזקת הרשלנות לפי סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין. בית המשפט בחן את נכותו האורתופדית והפסיכיאטרית של התובע, וקבע את נכותו התפקודית בשיעור של 75%. היא קבעה את כושר השתכרותו של התובע על 13,650 ש"ח לחודש, ופסקה לו 267,285 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר ו-1,483,432 ש"ח בגין הפסדים מאז חזרתו לעבודה ועד למתן פסק הדין. לגבי הפסדי שכר עתידיים, בית הדין היוון את תוספות השכר הצפויות של התובעת בסך של 3,082,753 ₪. כמו כן פסקה השופטת לתובע 150,000 ₪ עבור טיפולים רפואיים והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, 200,000 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד מאחרים, ו-250,000 ₪ עבור כאב וסבל. סכומים אלה חויבו בניכוי קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, בסך 4,941,188 ש"ח. לבסוף, חויב הנתבע לשלם לתובע 20% מהסכומים שנפסקו, בתוספת מע"מ, כשכר טרחת עורך דין.