ב"ל 1870/01

תקציר

התובע, נהג משאית שעבד באתרי בנייה ותשתיות קשים, סבל מכאבי גב במהלך עבודתו. הכאבים נבעו מהדרישות הפיזיות של העבודה, כולל נסיעה בדרכים משובשות שגרמו למושב לקפוץ, ופתיחה וסגירה של גדרות משאיות כבדות מספר פעמים ביום תוך כדי התכופפות. התובע המשיך לעבוד למרות הכאבים עד שפנה לקבלת טיפול רפואי. כאשר נדחתה תביעתו של התובע לפיצויי פגיעה על ידי הנתבע, הוא הגיש תביעה לבית המשפט. שני הצדדים הסכימו למנות מומחה רפואי שיעריך את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין פגיעות גבו. המומחה הגיע למסקנה כי פריצת הדיסק של התובע בין חוליות L4-L5 אכן נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו באמצעות מיקרוטראומה, וכי השפעת עבודתו על ליקויו הייתה משמעותית ביחס לגורמים אחרים. בית הדין אימץ את חוות דעתו של המומחה, קיבל את התביעה וקבע כי ליקוי הגב הוא פגיעה בעבודה. כתוצאה מכך, חויב הנתבע לשלם לתובע את ההטבות הראויות. בנוסף, בשל חוסר שקידתו של עורך הדין של התובע בהכנות לתיק, נדרשה הנתבעת גם לכסות את הוצאות המשפט של התובעת ואת שכר טרחת עורך הדין. לשני הצדדים נמסר על זכותם לערער על פסק הדין בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 16.2.04.