בר"מ 7363/06

תקציר

המדינה ערערה על פסק דין שקבע תקדים לשחרור שוהה בלתי חוקי המוחזק במשמורת, וערער על סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לשחרר אדם שלא שיתף פעולה עם הליך הגירוש. המדינה טענה כי בית המשפט לא התחשב בהוראות חוק הכניסה לישראל, המתווה את הליך המעצר והגירוש של שוהים בלתי חוקיים. על פי החוק, יש לגרש שוהים בלתי חוקיים בהקדם האפשרי וניתן להחזיקם במעצר עד לעזיבתם. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המשיב ושחרר אותו בתנאי שיפקיד ערבות כספית משמעותית וידווח למשטרת ההגירה מדי שבוע. לטענת המדינה, הדבר לא הבטיח את שיתוף הפעולה שלו או את הרחקתו מהארץ. השופטים הסכימו כי חוסר שיתוף הפעולה של המשיב עיכב את הרחקתו ואישרו את הוראות החוק המגבילות שחרור שוהים בלתי חוקיים בערבות. הם הדגישו כי אי שיתוף פעולה עלול לסכל צווי גירוש וכי הארכת המשמורת מוצדקת במקרים כאלה. עם זאת, השופטים בחרו שלא להאריך את מעצרו של המשיב, נוכח שהותו הממושכת בישראל. במקום זאת, הם האריכו את שחרורו בתנאים הקיימים בשלושה חודשים, שבמהלכם עליו להשיג את המסמכים הדרושים לגירושו. המדינה נדרשה לפעול לגירושו עם קבלת המסמכים הנדרשים. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, ופסק הדין הקודם שונה בהתאם.